זה מתחיל מול דף לבן וריק, אני יושבת, בוהה בדף ותוהה, איך זה שאני יודעת לכתוב, אבל לא מצליחה לכתוב עכשיו כלום?
הקושי הזה, הוא אחד המחסומים הנפוצים שאני פוגשת במסגרת העבודה שלי עם הלקוחות. זה מלווה הרבה פעמים בתחושה של חוסר בהירות, כמו ערפל. זה להתחיל לדמיין 'מה אם…', מה אם המאמר כבר התפרסם אבל לא מצליח ליצור הדים, מה אם אין תגובות, מה אם מישהו מבקר אותך, תוקף את מה שכתבת. או להתלבט אם יש לך בכלל כלים לכתוב את זה 'נכון', כמו שצריך, כמו מישהו שמבין משהו בשיווק.
נו, אז מה עושים כדי להשתחרר?
מתחילים במיקוד, בחירת מטרה, נושא, פורמט, קהל יעד וכו'.אני מתחילה לכתוב מאמר למשל, כשיש לי כבר התחלה ראשונית קבועה, מתוך ידיעה שאחר כך אסלק את הפסקה הראשונה והמאמר יתחיל למעשה ממה שבמקור היה פסקה שניה. כך שאף פעם אין דף ריק מול העיניים.
את המחשבות לגבי 'ומה אם..' מפוגגים באמצעות רישום של כל המחשבות המטרידות שעולות לי לגבי זה ללא סינון. זו פעולה משחררת בפני עצמה, והרבה פעמים היא מכניסה את החששות לפרופורציה מציאותית יותר.
ולבסוף להבין שהעיסוק בשאלה, אם את יודעת או לא יודעת לכתוב נכון, הוא מגביל וחוסם. אני מציעה דבר אחר, הנשען על האינטואיציה הפנימית שלך, לשאול מה נכון עבורך. עם מה את תהי שלמה. למשל, אני יודעת שאם אני מתלהבת תוך כדי הכתיבה, שאם לי נהיה חשק לעשות את מה שאני מבקשת מהקורא לעשות או לעבור, אז זה נכון עבורי. אז מבחינתי יש לי אור ירוק לפרסם וזה מוכיח את עצמו בשטח, הטקסט מתקבל באהדה, ואני רואה תוצאות.
