תכנון זמן יכול להרגיש כמו עוד משימה שאין לנו זמן בשבילה, במיוחד כשהוא נתפס כמסגרת שסוגרת על החופש והיצירתיות שלנו. במאמר הזה נבין למה לאנשים יצירתיים קשה עם שיטות התכנון המקובלות. ובעזרת דוגמאות מהעסק ומהניסיון האישי שלי, נגלה איך עושים תכנון זמן יעיל שעובד לאנשי גם וגם. כדי לארגן זמן נכון ולבנות שבוע שנותן מקום לרצונות שלנו, עם מרחב לספונטניות ולשינויים.
למה לאנשים יצירתיים קשה עם תכנון זמן?
תכנון זמן עבור אנשים יצירתיים, מרגיש לרוב כמו כלא: ברגע שהכול משובץ ביומן, איפה נשאר המקום לרעיון שפתאום מגיע, לחשק ליצור או לאפשרות לשנות כיוון? הרצון בחופש ובספונטניות לכאורה מתנגש עם התכנון, מחשש שהתכנית תחייב אותנו לפעול לפי מה שהחלטנו אתמול, גם כשהיום אנחנו במקום אחר.
שנית, שיטות התכנון הקלאסיות מתבססות הרבה פעמים על חשיבה לינארית: בוחרים מטרה, מפרקים אותה למשימות ומתקדמים שלב אחרי שלב. אבל אצל יצירתיים רבים, החשיבה מסתעפת ומחברת בין תחומים, כי הם אנשי אשכולות (מולטיפוטנציאליים). רעיון שעולה תוך כדי עבודה על סדנה יכול לקדם גם את הספר שרצינו לכתוב, ושיחה עם לקוח יכולה לפתוח כיוון למוצר חדש. כשמנסים להכניס את השפע הזה לתכנית שבה לכל תחום יש מסלול נפרד וצריך לסיים דבר אחד לפני שמתחילים באחר, קשה לראות את החיבורים ולעבוד איתם.
לכן יצרנו את גישת זמן אינטואיטיבי לתכנון ולניהול חיים שמתאים לאנשי גם וגם. זהו תכנון שהבסיס שלו הוא בחירה ותנועה: לתת מקום לדברים שחשוב לנו לקדם ולראות את החיבורים ביניהם, לצד מרחבים פתוחים שאפשר להחליט בזמן אמת איך למלא. כשאנחנו יודעים שהרצונות שלנו מקבלים מקום ושאפשר לעדכן את התכנית, קל יותר להתמסר לקונספט של תכנון.
למי יש עכשיו שעה לתכנן??
למרות שבמשך שנים ידעתי שתכנון זמן זה חשוב, הרגשתי שאין לי זמן לבזבז עליו. יש לקוחות שמחכים, הודעות שצריך לענות עליהן, דברים דחופים שצריך לסיים. איך אפשר לשבת עכשיו ולתכנן את העבודה, כשיש כל כך הרבה עבודה לעשות?
מבחינתי, כל שעה שהייתי מקדישה לתכנון הייתה שעה שנלקחת מכל הדברים האלה. וכשזמן העבודה ממילא מוגבל, זה הרגיש כמו משהו יקר מדי מכדי לוותר עליו.
יכול להיות שגם אצלך זה ככה. ברור לך שכדאי לתכנן, אבל קודם צריך להוריד קצת מהעומס. רק שהעומס לא ממש נגמר, ובינתיים עובר עוד שבוע שבו עבדת המון, אבל חלק מהדברים שהכי רצית לקדם שוב נשארו בצד.
בעולם ניהול הזמן יש כלל אצבע שאומר ששעה אחת של תכנון יכולה לפנות ארבע שעות של עבודה. זה לא יחס מדעי קבוע, ואין הבטחה שכל שעה שנשב עם היומן תחזיר לנו בדיוק ארבע שעות. אבל יש מאחוריו היגיון שכדאי להבין, במיוחד אם גם לך נדמה שאין עכשיו זמן לתכנון.
מנסיון של 15 שנה כמאמנת עסקית, אני יכולה לומר שאצל הרבה בעלי ובעלות עסקים הזמן שהולך על התלבטויות, מעברים, משימות שלא באמת נחוצות ותיקונים שאפשר היה למנוע, הוא גדול. תכנון טוב מאפשר לנו לצמצם את כל אלה.
המפתח לארגון זמן יעיל
כשאין תכנית לשבוע (או ליום, או לחודש), כל משימה שמסתיימת מחזירה אותנו לשאלה: מה עכשיו? לכתוב את הפוסט, לחזור למתעניין, לעבוד על הסדנה או לטפל במייל שהגיע הרגע?
כל אחת מההחלטות האלה אולי נראית קטנה, אבל יחד הן תופסות מקום בראש וזמן ביום. כשלא ברור לנו מה חשוב לקדם, קל גם לתת למה שהגיע אחרון לקבוע את סדר העדיפויות. כך אפשר למצוא את עצמנו עסוקים מאוד, ובעיקר מכבים שריפות, בלי להגיע לדברים החשובים שהתכוונו לעשות.
וגם המעבר עצמו דורש מאיתנו משהו. אם באמצע כתיבת הצעה אנחנו עונים להודעה, עוברים לבדוק חשבונית ואז חוזרים להצעה, צריך להיזכר איפה היינו ומה רצינו לכתוב. לפעמים חלק מהקשב עדיין נמצא בשיחה או בבעיה שעזבנו. במחקר זה נקרא ״שארית קשב״ (attention residue) ונמצא שמעבר ממשימה שלא הושלמה עלול לפגוע בביצוע המשימה הבאה.
בתכנון השבועי אפשר לקבל מראש חלק מההחלטות האלה: מה חשוב, מה קודם למה ואילו משימות כדאי לרכז יחד. למשל, במקום לטפל בכל יום בעוד טלפון בירוקרטי ובמייל אחד שצריך לשלוח, אפשר לאגד אותם לזמן מרוכז. עדיין צריך לעשות את המשימות הללו, אבל יש פחות עצירות למחשבה והתחלות מחדש.
מהנטייה למלא את הזמן לניצול זמן יעיל
יש משימות שקשה לשים להם סוף. פוסט תמיד אפשר ללטש עוד קצת, למצגת אפשר להוסיף עוד דוגמה, ותמיד אפשר לחפש תמונה טובה יותר. אם לא החלטנו מראש מה נדרש וכמה זמן סביר להשקיע, משימה אחת יכולה להשתלט על חלק גדול מהיום.
חוק פארקינסון מתאר את הנטייה הטבעית שלנו לנצל את כל הזמן שהוקצב למשימה (כמו שאנחנו ננצל כל טיפה ממשחת השיניים שלנו, לפני שנפתח חדשה, כמו שניצלנו את כל הימים, ובעיקר את האחרונים מביניהם עד להגשת עבודה בתיכון). לכן כדאי להגדיר מראש זמן למשימות השונות. אמנם לא כל משימה תסתיים מהר יותר רק כי ניתן לה פחות זמן, אבל מסגרת עוזרת לנו לשים לב מתי אנחנו עדיין משפרים את התוצאה ומתי אנחנו ממשיכים לעבוד בלי תועלת משמעותית.
כמובן, הערכת הזמן שלנו עשויה להיות שגויה. אם משימה דורשת יותר זמן, נעדכן אותה. המטרה היא ללמוד כמה זמן משימה באמת לוקחת ולתת לה מקום מתאים בשבוע.
לפעמים תכנון זמן נכון הוא בחירת המשימה שלא נעשה
רשימת משימות יכולה להיות מלאה בדברים טובים: לעדכן את האתר, לפתח סדנה, לצלם סרטונים, לבדוק מערכת חדשה. השאלה היא מה מתוך כל אלה נחוץ עכשיו.
נניח שיש לך רעיון לסדנה. אפשר להתחיל לבנות מצגת, לעצב דף נחיתה ולחפש מערכת הרשמה. אבל יכול להיות שהצעד הראשון המתאים הוא לבדוק אם יש אנשים שרוצים להשתתף. כמה שיחות או הזמנה פשוטה עשויות לתת מידע שישפיע על כל העשייה שבאה אחר כך.
זו אחת התועלות של עצירה לתכנון: אפשר לבחון את המשימות לפני שנכנסים לביצוע. מה מקדם את המטרה? מה תלוי במשהו שעוד לא בדקנו? ומה נכנס לרשימה רק כי נדמה לנו שככה צריך לעשות?
בזמן אינטואיטיבי, אנחנו מכנות את הטכניקה הזו בשם, חשיבה משבשת. הרבה פעמים אנחנו פועלים בדרך מסוימת, כי התרגלנו אליה, או כי אנחנו לא חשבנו על משהו אחר. אבל זה לאו דווקא הדרך הפשוטה והקלה להגיע ליעד. לכן נשאל: האם יש דרך קצרה ופשוטה יותר להשיג את המטרה?
בעסק קטן, שבו הזמן והכוחות מוגבלים, הבחירה הזו משמעותית. לפעמים חצי שעה של חשיבה מבהירה שאפשר להתחיל בדרך פשוטה בהרבה מזו שתכננו.
תכנון זמן עוזר גם לעשות פעם אחת במקום לתקן שלוש פעמים
יש גם עבודה שאנחנו עושים יותר מפעם אחת, כי התחלנו לפני שביררנו מה צריך.
למשל, מתחילים להכין מצגת לסדנה, ורק תוך כדי מבינים שלא ברור למי היא מיועדת ומה המשתתפים אמורים לקבל ממנה. עכשיו צריך לשנות את המבנה, להוריד חלקים שכבר כתבנו ולהכין אחרים במקומם. הזמן שהושקע היה אמיתי, אבל חלק ממנו יכול היה להיחסך באמצעות בירור מוקדם.
בתכנון אפשר לזהות גם תלות בין משימות: לפני שעובדים על העיצוב צריך לסגור את התוכן; לפני שמפרסמים תאריך צריך לוודא שהוא מתאים; לפני שמתחייבים לפרויקט צריך להבין אם יש עבורו זמן ומשאבים.
אי אפשר לצפות כל טעות, וחלק מהלמידה מתרחש רק בעשייה. ובכל זאת, כמה שאלות בתחילת הדרך עשויות לחסוך שעות של חזרה לאחור.
אז למה גם אחרי שתכננו, התכנית נשארת במחברת?
כי לא כל תכנון עוזר לנו לעבוד. לפעמים אנחנו פשוט מעבירים לנייר את כל מה שהיינו רוצים לעשות, ומשבצים אותו בשבוע כאילו יש בו הרבה יותר זמן ממה שיש באמת.
הלקוחות, המשפחה, המנוחה והבלת״מים לא נעלמים כשפותחים יומן. אם התכנית לא לוקחת אותם בחשבון, מהר מאוד היא מרגישה לא רלוונטית, ואז קל להסיק שאנחנו פשוט לא אנשים של תכנון.
אבל לפני שמגיעים למסקנה הזו, כדאי לבדוק מה בדיוק תכננו. האם התכנית מתאימה לחיים שלנו? האם נשאר בה מרווח? האם היא מתחשבת גם באנרגיה שנדרשת לעבודה, או רק במספר השעות הפנויות?
תכנון מועיל מתחיל במציאות: מה כבר קבוע השבוע, כמה זמן נשאר ומה חשוב לנו לקדם בתוכו. כשיש הרבה רעיונות ורצונות, הבחירה היא מה יקבל מקום השבוע ומה יחכה להזדמנות אחרת.
מהו ניצול זמן יעיל
ניצול זמן יעיל הוא גם היכולת לקדם את מה שחשוב לנו בעסק, בלי לוותר על מה שחשוב לנו בחיים. כדי לבנות תכנון זמן שאפשר לחיות בו באמת ומנצל את הזמן שיש ביעילות, כדאי להתחיל ממבט ביומן ובהתחייבויות שכבר קיימות, בשפה של זמן אינטואיטיבי אנחנו קוראים לזה ״בחירות חיים״: לגדל ילדים, לטפל בהורים, לפתח עסק, לרקוד או לשמור זמן למנוחה. לכל בחירה כזו יש מקום בחיים שלנו, והיא צריכה לקבל מקום גם בתכנון. לכן, כשמתכננים שבוע, מתחילים מהתמונה המלאה: מה כבר בחרנו להכניס לחיים שלנו, כמה זמן וכוחות נדרשים לכך ומה עוד נרצה לקדם. מתוך ההבנה הזו אפשר לבחור סדרי עדיפויות, לשבץ משימות ולהשאיר מרווח לשינויים, כך שנוכל לעמוד במה שהבטחנו לאחרים ולעצמנו ולחיות את החיים שאנחנו רוצים. כולל הדברים האישיים.
לדוגמא יש לי שתיים או שלוש יעדים שחשוב לי לקדם השבוע: לשלוח הצעת מחיר, לשווק סדנה ולסיים פיתוח של מוצר חדש.
מכאן אבדוק מה נדרש כדי להגיע ליעדים האלה. אם אחת המשימות גדולה או מעורפלת, אפרק אותה עד שברור מה הצעד הבא. אם יש משימות דומות, ארכז אותן. ואם משהו לא חיוני כרגע, אמחוק אותו מהרשימה.
רק אז משבצים זמן לעבודה. כדאי להתחשב גם בסוג המשימה ובכוחות שהיא דורשת. חלון קצר בין שתי פגישות אולי יתאים לכמה הודעות, אבל לא בהכרח לחשיבה על הצעה חדשה. ובאותה מידה, לא כדאי לבנות על כך שבסוף יום עמוס תהיה לנו האנרגיה לכל מה שלא הספקנו.
לפני שמסיימים, מסתכלים על השבוע ושואלים בכנות אם הוא אפשרי. תכנית שאין בה מרווח לשינויים עלולה להתפרק כבר ביום הראשון. ואם לא מתאפשרת כרגע שעה שלמה, אפשר להתחיל מעשר דקות שבהן בוחרים מה חשוב ואיפה יהיה לו מקום. לפעמים גם אחליט להכניס משהו אחד במקום משהו אחר. אבל זה יהיה מתוך בחירה ולא מתוך וויתור.
ומה עושים כשהשבוע משתנה?
מעדכנים את התכנית. לקוח מבטל, ילד צריך אותנו, משימה לוקחת יותר זמן או הזדמנות מעניינת מגיעה. כשברור לנו מה רצינו לקדם, קל יותר לבחון מה להזיז, מה לצמצם ומה עדיין חשוב לשמור.
העדכון הזה הוא חלק מהתכנון. הוא מאפשר לנו להגיב למה שקורה בלי להחליט בכל פעם מחדש על כל השבוע.
כדאי גם לעצור בסופו ולבדוק מה למדנו: איזו משימה לקחה יותר זמן מהצפוי, מה היה מיותר ואיפה עזר לנו התכנון. כך ההערכות משתפרות בהדרגה והתכנית נעשית מתאימה יותר לחיים ולעבודה שלנו.
ההאק שעזר לי למצוא זמן לתכנון
אצלי, השינוי התחיל כשמצאתי לתכנון מקום שלא הרגיש כאילו הוא לוקח לי מזמן העבודה: מוצ״ש.
כשהתיישבתי לתכנן את השבוע במוצאי שבת, לא הרגשתי שאני עוצרת עכשיו עבודה דחופה כדי לעשות משהו אחר. יכולתי להסתכל על השבוע שעומד להתחיל ולבחור איך אני רוצה לעבוד בו.
ובפועל, זה חסך לי המון שעות ועזר לי לעבוד יעיל וממוקד. הזמן שהקדשתי לתכנון חזר אליי במהלך השבוע, כשהיה ברור יותר מה לעשות, באיזה סדר ועל מה אין צורך לעבוד כרגע.
מוצ״ש לא חייב להיות הזמן המתאים גם לך. מה שעזר לי היה למצוא זמן שבו יכולתי לשבת לתכנן בלי להרגיש שכל הדברים הדחופים מחכים שאסיים כבר.
במשך שנים חשבתי שאין לי זמן לבזבז על תכנון. היום אני יודעת כמה זמן הוא יכול לפנות לי. ומה שמתפנה לא חייב להתמלא מיד בעוד עבודה; הוא יכול לתת מקום גם לחיים שאני רוצה לחיות.
שאלות ותשובות
מה עדיף, תכנון שבועי או תכנון יומי?
הם משלימים זה את זה. התכנון השבועי נותן תמונה רחבה ומאפשר לבחור מה חשוב לקדם. בתחילת היום אפשר לעשות התאמה קצרה לפי מה שהשתנה ומה שכבר הושלם. כך לא צריך לבנות בכל בוקר תכנית חדשה מאפס.
איך מתכננים כשקשה לדעת כמה זמן משימה תיקח?
מתחילים מהערכה ומשאירים מרווח. במשימות חדשות כדאי לפרק את העבודה לשלבים ולהעריך כל שלב בנפרד. אחרי הביצוע בודקים כמה זמן נדרש בפועל ומשתמשים במידע הזה בהמשך. הדיוק משתפר עם הניסיון.
איך בוחרים כשכל המשימות מרגישות דחופות?
בודקים מה יקרה אם כל משימה תחכה, למי כבר התחייבנו ומה מקדם את המטרה החשובה כרגע. לפעמים יש באמת כמה דברים דחופים שלא נכנסים בזמן הקיים. במקרה כזה התכנון מאפשר לזהות זאת מראש ולשנות היקף, לבקש עזרה או לתאם מועד אחר.
האם צריך אפליקציה מיוחדת?
אפשר לתכנן במחברת, ביומן או בכלי דיגיטלי. כדאי לבחור משהו שקל לפתוח ולעדכן ושברור בו מה החלטנו לעשות. מערכת מורכבת שדורשת תחזוקה רבה עלולה להפוך לעוד משימה.
איך מתכננים עבודה יצירתית?
מקצים זמן לעבודה ולשלבים שלה, כמו איסוף רעיונות, כתיבת טיוטה ועריכה. אי אפשר להבטיח שרעיון יגיע בשעה מסוימת, אבל אפשר לתת לתהליך מקום בשבוע ולהבחין בין מה שדורש עוד חשיבה לבין מה שכבר אפשר לקדם.
איך אפשר לתכנן כשצריך להיות זמינים ללקוחות?
לוקחים את הזמינות בחשבון מראש. בהתאם לאופי השירות, אפשר לקבוע חלונות מענה, להשאיר זמן לפניות דחופות ולתאם ציפיות לגבי זמני תגובה. את העבודה שדורשת רצף משבצים, ככל האפשר, בשעות שבהן יש פחות פניות.
מה עושים עם משימה שעוברת משבוע לשבוע?
בודקים למה היא לא מתקדמת. אולי הצעד הבא לא ברור, חסר מידע, המשימה גדולה מדי או שהיא כבר לא חשובה כמו שנראתה בהתחלה. בהתאם לכך אפשר לפרק אותה, להשלים את החסר, לשנות את המועד או להוציא אותה מהרשימה.
