7 כלים להעלאת האנרגיה שלכם בעסק ובכלל

לצאת אל האור: איך להגביר אנרגיה כשקמים עם אנרגיה נמוכה

לאחרונה אני באנרגיות ממש נמוכות. מוצאת את עצמי קמה מבואסת בבוקר, אפילו אחרי לילה של שינה טובה. פשוט אין חשק לכלום. הכל נראה שחור משחור, והלב? כואב.

זה כל כך לא אני, שזה התחיל להבהיל אותי כשזה לא עבר. אז עשיתי את מה שתמיד עוזר לי – שיתפתי אנשים יקרים. קיבלתי המון עצות טובות, וזה באמת התחיל להזיז משהו. פתאום הצלחתי להסתכל על הדברים קצת אחרת.

ואז התחילו להגיע השיחות עם הלקוחות. אחת סיפרה שהיא בכלל לא מזהה את עצמה. השנייה פשוט שחוקה, בלי טיפת אנרגיה לכלום. עוד מישהו שיתף איך הוא מסתכל על חשבון הבנק, רואה את ההוצאות יורדות, ומרגיש איך הלחץ עולה.

התחלתי להבין שזה ממש לא רק אני. שהתחושות האלה – במיוחד עכשיו, במצב המורכב בארץ – פוגשות המון אנשים. ומי שמכיר אותי יודע – אם גיליתי משהו שעוזר, אין מצב שאשמור את זה לעצמי.

למה בעצם זה קורה? למה המצב הנוכחי משפיע עלינו כל כך חזק, ואיך זה מתחבר לעסק שלנו?

מאז אוקטובר, אנחנו כחברה חווים טראומה קולקטיבית. זה לא רק הסיפור הפרטי שלי או שלך – זו חוויה שמחברת את כולנו. כשאנחנו מרגישים את הכאב, את החרדה, את התשישות – אנחנו בעצם מרגישים גם את הכאב של כל העם. אנחנו סופגים את הדאגה להורים שלנו, לילדים שלנו, לחברים, לחיילים, למשפחות החטופים. אנחנו נושמים את החרדה דרך החדשות, הפיד בפייסבוק, דרך קבוצות הווטסאפ, דרך השיחות עם לקוחות.

זה כמו להיות חלק מרשת ענקית של רגשות – כל פעם שמישהו ברשת הזו חווה כאב או פחד, אנחנו מרגישים את הרעד. המוח והגוף שלנו לא תוכננו להתמודד עם עוצמות כאלה של רגשות קולקטיביים לאורך זמן. לכן הם עושים את הדבר ההגיוני ביותר – מנמיכים את הווליום הרגשי, מורידים את רמת האנרגיה. זו לא תקלה, זו המערכת שעובדת בדיוק כמו שהיא צריכה כדי להגן עלינו.

בתור בעלי עסקים האתגר מורכב במיוחד. אנחנו צריכים להמשיך לתפקד, להיות שם בשביל הלקוחות שלנו, לקבל החלטות עסקיות – בזמן שאנחנו עצמנו מנסים לעבד את הטראומה הזו. זה קצת כמו לנסות לרפא אחרים כשאנחנו עצמנו פצועים.

לופים מחשבתיים

מה שקורה במוח כשאנחנו במצב כזה לאורך זמן – אנחנו נכנסים ללופים מחשבתיים. זה עובד ככה: כל פעם שאנחנו חושבים מחשבה מסוימת, המוח שלנו יוצר מסלול. כמו שביל שנוצר בדשא כשהולכים בו שוב ושוב. ככל שאנחנו חוזרים על אותה מחשבה (״אין לי כוח״, ״הכל שחור״, ״אני לא אצליח״), המסלול הזה מתחזק. בסוף, זה נהיה כמו כביש מהיר – המוח פשוט רץ בו אוטומטית.

הבשורה הטובה? אפשר לשנות את זה. המוח שלנו גמיש (מה שנקרא ״נוירופלסטיות״). כשאנחנו מזהים את הלופ המחשבתי, אנחנו יכולים להתחיל לסלול מסלול חדש. זה לא אומר שהמסלול הישן נעלם – הוא תמיד יהיה שם, כמו השביל בדשא. אבל אם נתחיל ללכת במסלול חדש באופן עקבי, נוכל ליצור כביש חלופי שהמוח שלנו יעדיף להשתמש בו.

בהתחלה, עדיין נלך על השביל בדשא הישן והמוכר. אבל אם השביל החדש מציע חוויה טובה יותר, לאט לאט יותר ויותר פעמים נבחר בו. ככה גם המוח שלנו – הוא יכול ללמוד להעדיף את המסלול החדש, החיובי יותר. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו, לזהות מה המחשבות המורידות ולסלול עבורנו מסלול חדש עם מחשבות טובות יותר. אבל יש שלב מקדים, שחשוב לתת לו את הדעת לפני שמתקדמים לבניית המסלול החדש.

קבלה של הרגשות הלא נעימים, היא שלב בדרך להעלאת האנרגיות

כבעלת עסק, אני יודעת כמה זה יכול להיות מפחיד ומלחיץ כשאין חשק לכלום. הראש אומר "צריך להמשיך", "יש משימות", "העסק לא יתנהל לבד" – אבל הגוף והנפש פשוט לא משתפים פעולה. ואז מתחילה המלחמה הפנימית הזו אל מול הילדה הקטנה הכואבת שבתוכנו.

אבל כמאמנת, למדתי משהו מהותי – לא כדאי להילחם בתחושות האלה. להפך. תחשבו על זה כמו על ילד קטן שמבקש תשומת לב. בהתחלה הוא קורא בשקט "אמא". אם מתעלמים, הוא מרים קצת את הקול. עוד התעלמות – והוא כבר מושך בשמלה. וכשגם זה לא עוזר? הוא מתחיל לצרוח, לרקוע ברגליים, להשתולל – עד שאי אפשר להתעלם ממנו יותר.

ככה בדיוק עובדים הרגשות שלנו. כשאנחנו מתעלמים מהם, כשאנחנו אומרים לעצמנו "זה לא הזמן", "צריך להיות חזקים", "אסור להרגיש ככה" – הם רק מתחזקים. הם צועקים חזק יותר ויותר, עד שבסוף אנחנו לא מסוגלים לשמוע שום דבר אחר. במקום להתעלם מהילד הפנימי שלנו שמבקש תשומת לב, כדאי לעצור רגע, להקשיב, ולהגיד "אני שומעת אותך. אני מבינה שקשה לך".

זה לא אומר שאנחנו צריכים לתת לרגשות האלה להשתלט על החיים שלנו. אבל כן צריך להכיר בהם, לתת להם מקום, להבין שהם חלק טבעי ממי שאנחנו. דווקא כשאנחנו מפסיקים להילחם ברגשות, הם מתחילים להתרכך. כי בסוף, כמו אותו ילד קטן, חלק גדול ממה שהם רוצים זה להרגיש שרואים אותם ומקבלים אותם.

לכן, הצעד הראשון הוא פשוט להכיר במה שקורה: "כן, אני באנרגיות נמוכות עכשיו". בלי לנסות לשנות, בלי לשפוט. זה בסדר להרגיש ככה, זה חלק טבעי מלהיות בן אדם. הקבלה הזו כשלעצמה יכולה להביא הקלה מפתיעה.

איך להטעין את עצמכם באנרגיה? הנה כמה כלים פשוטים שגיליתי שעובדים

אמרתי שצריך לסלול מסלול חדש. כלומר לשים את הפוקוס על דברים אחרים, יותר נעימים ושעושים לנו יותר טוב על הלב. אבל זה תהליך, הוא לוקח זמן וההתחלה יכולה להיות גם סיזיפית, כי רוב הסיכויים שלא נבחין בשינוי בפעמים הראשונות או שיכול להיות שיפור ואז שוב נפילה. אז לא להיבהל! אלא פשוט לבצע בסבלנות ולאורך זמן בלי לבחון כל פעם אם זה עשה משהו לאנרגיה או לא ובלי להתרגש אם ההרגשה הלא טובה חוזרת/עדיין נוכחת.

1. לאסוף נקודות אור

זה נשמע קצת שטותי וחסר ערך, אבל זה עובד: לחפש את הדברים הקטנים שמעלים חיוך. קרן שמש שמתגנבת דרך החלון. החתול שמתכרבל לידי ומתחיל לגרגר. ההרגשה של כוס תה חם בין הידיים ביום קר. השקיעה מהמרפסת. כל רגע כזה הוא כמו פיקסל קטן של אור בתמונה גדולה. בהתחלה לא רואים הבדל אבל לאט לאט, עוד פיקסל ועוד אחד, התמונה מתחילה להתבהר.

2. נשימת קופסא

יש טכניקה פשוטה שנקראת "נשימת קופסא" שהמחקרים מראים שהיא ממש עושה ריסט למערכת העצבים שלנו. איך זה עובד? נושמים פנימה – 4 ספירות, מחזיקים – 4 ספירות, נושפים – 4 ספירות, מחזיקים – 4 ספירות. וחוזר חלילה. שלוש דקות של זה, והגוף כבר מרגיש אחרת. מומלץ להכניס את זה כחלק משגרת הבוקר ולהשתמש בזה כל פעם שמרגישים במהלך היום שאין אויר/הכל נורא.

3. דיאטת חדשות

התקשורת אוהבת דרמה. זה טוב לרייטינג, פחות טוב לנפש שלנו. לא צריך להתנתק לגמרי, אבל כדאי להגביל – אולי לבדוק חדשות פעם-פעמיים ביום במקום להיות מחוברים 24/7. אני למשל בודקת רק חדשות כתובות באתר חדשות וממש משתדלת לא לראות מהדורות חדשות בטלוויזיה.

4. כוחה של סביבה תומכת

כשהתחלתי לשתף במה שאני מרגישה, קרו שני דברים: ראשית, גיליתי כמה אנשים באמת רוצים לעזור. ממש הרגשתי את החיבוק ואת האכפתיות של אנשים מסביבי וזה כשלעצמו עשה לי טוב. כי כחיות חברתיות, התמיכה החברתית מאוד מאוד עוזרת לנו בזמנים כאלה. שנית, המילים הטובות, העצות (חלק מהן כתובים כאן) – כל אלה עזרו לי להסתכל אחרת על הדברים ולהתחיל לצאת מהבור.

חשוב לומר, כל אלה הם כלים יכולים לאושש ולהקל קצת על המצב בזמן אמת. אבל הם לא באים להחליף עזרה מקצועית או פנייה לטיפול אצל אנשי מקצוע במקרה הצורך.

איך בכל זאת מניעים את העסק קדימה כשהאנרגיה בשפל?

קודם כל, חשוב להבין – לא חייבים לרוץ, העסק עובד ויכול לשמור על יציבות גם כשהולכים לאט. בתקופות כאלה, המטרה היא לא להיות סופר-פרודקטיביים אלא פשוט להמשיך לזוז. לפעמים, עצם זה שקמנו והתלבשנו זה כבר הישג.

5. להניע את הגלגל בקטנה

במקום לנסות לעמוד ביעדים הרגילים שלנו, אפשר להגדיר יעדים מותאמים למצב. במקום "היום אני סוגרת חמש פגישות מכירה", אפשר להגיד "היום אני מתקשרת ללקוח אחד". זה נשמע מעט? אולי. אבל זה הרבה יותר טוב מכלום. וחוץ מזה, לפעמים השיחה הזו עם הלקוח האחד יכולה להיות בדיוק מה שהיינו צריכים כדי להתחיל להרגיש יותר טוב. כמו שסיפרה לי אחת הלקוחות שלי, כששאלתי אותה מה העלה לה את האנרגיות: "אמרתי כן ללקוח שפנה ועוד כן ללקוח נוסף. ככה התחלתי להניע את הגלגל". בכלל הנתינה והפוקוס במישהו אחר, יכולה לעזור לצאת מהאנרגיות הנמוכות.

6. עקרון 'רק להתחיל'

לגבי המשימות עצמן – אני ממליצה על 'רק להתחיל' . במקום להסתכל על הר המשימות ולהרגיש מוצפים, אומרים לעצמנו "אני רק אתחיל בלי להתחייב לסיים" או "אני אעבוד על זה רק חמש דקות" . זה נשמע אפשרי, נכון? ומה שקורה בדרך כלל זה שאחרי שמתחילים, כבר יותר קל להמשיך. רק חשוב להגדיר משימה ברורה לביצוע כמו רק לענות למייל, רק לפתוח קריאה בתמיכה או רק לכתוב בנקודות את הכלים להתמודדות עם אנרגיה נמוכה.

7. שקיפות וכנות בתיאום הציפיות עם הלקוחות

דווקא בתקופות כאלה, השקיפות והכנות יכולות להיות הנכס הכי חזק שלנו. אפשר לשתף אותם במה שעובר עלינו, להיות אנושיים. הניסיון שלי מראה שדווקא כשאנחנו מראים פגיעות, נוצר חיבור עמוק יותר. לקוחות מעריכים את האותנטיות הזו, והם גם מבינים – הרי כולנו באותה סירה. יש פרויקט שאני עובדת עליו שפשוט שיתפתי במצבי את הקולגה שאני עובדת איתה ולא רק שהיא לא לחצה או כעסה עליי אלא שקיבלתי תמיכה וליגיטימציה לקצב איטי יותר.

העיקר הוא לזכור – לא צריך לעשות הכל מושלם. לפעמים מייל קצר עדיף על פוסט ארוך ומושקע שלעולם לא יצא לאור כי "הוא עוד לא מושלם". לפעמים שיחת טלפון של חמש דקות שווה יותר מפגישה של שעה שנדחית שוב ושוב.

התנועה הקטנה הזו קדימה, גם אם היא איטית, היא שתשמור על העסק שלנו חי ונושם עד שהאנרגיות יחזרו. וחשוב לזכור – הן מטבען חוזרות. כמו הגאות והשפל של הים.

להתחבר למשהו גדול יותר ממני

כשהמציאות מטלטלת אותנו, קשה מאוד לראות מעבר לחושך ולתחושות הקשות של הרגע. אבל דווקא ברגעים האלה, נקודת מבט רוחנית יכולה להאיר את הדרך. כפי שלמדתי מהמאמנת שלי, יעל דורון יבין, לפעמים מה שנראה כירידה הוא בעצם חלק מתהליך של עלייה – הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית.

יש משהו מנחם בתפיסה שדברים לא קורים סתם, שיש משמעות עמוקה יותר שעדיין איננו רואים. גם אם הדרך ארוכה, אני מאמינה שנצא ממנה עם חוסן גדול יותר וכלים משמעותיים להתמודדות עם אתגרים קשים. מציאות שלא בחרנו בה שמביא לתהליך מואץ של התפתחות אישית. ואולי, ברמה הלאומית, זהו שיעור שיוביל לתיקון ולריפוי של דברים רבים הדורשים שינוי בחברה שלנו.

לסיכום

הדרך להעלאת האנרגיה – בעסק ובחיים בכלל – מתחיל בקבלה אמיתית של המצב הנוכחי. מתוך הקבלה הזו צומחת היכולת לזהות את הלופים המחשבתיים שמחלישים אותנו, ולסלול בהדרגה נתיבים חדשים ומיטיבים במוח. זה תהליך שדורש סבלנות, אבל למי שבוחר לאמץ את הגישה האקטיבית הזו, יש הרבה כלים שיעזרו לצלוח אותו. גם אם אנחנו עדיין לא רואים את זה ולא מרגישים את זה, חשוב להאמין שיש אור בקצה המנהרה – הן ברמה האישית והן, בעזרת השם, ברמה הלאומית. וכל פעם שאני נופלת לעצבות, זה החבל שאני בוחרת לאחוז בו, כי הוא עוזר לי לחוש תקווה. למרות הכל.

ממתקי תודעה לשחרור מחסומים בשיווק (ללא תשלום)

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software

Scroll to Top
דילוג לתוכן